Rosh Hashana..ראש השנה

....

Almost everyone who got to experience Tel Aviv’s atmosphere in its early years was indulging in fish dishes. Along the many neighborhoods was a huge market; to its one side were the Mediterranean and various cafes, with their tiny coffee cups and bustling music, and in front of it was a large selection of shops. While joining my mother on her many grocery shopping adventures, I absorbed the spirit of market along with its atmosphere of abundance, the essence of freshness beaming from every booth, and the sounds of Hebrew and Arabic coming from the vendors. 

I enjoyed watching the fishermen empty out their fresh daily catches into large baskets on the sidewalk. I loved the “Horse” drink, made of tamarind, which a dark-skinned fellow poured from an enormous kettle he carried around. Of course, I couldn’t resist a honey-dripping, nut-filled baklava triangle, straight from a trey carried on another fellow’s head. 

In the street that led to the market was my grandfather’s, Shlomo Talbi’s shop, Tel Aviv’s first wine store, which he opened upon his return to Neve Tzedek. It was a common hangout for friends to buy and drink wine, take advice, unload the burdens of the heart, and secretly receive – that was my tall and wise grandfather’s special path.

My father, Yaakov Talbi, was a Jewish detective in the British Police in the 1920’s and one of the first detectives in the Israeli Police upon its establishment. To his credit were 45 years of service as a detective in the Arab sector of the Jaffa area, a fact that earned him many Muslim and Christian friends. The nature of his job required him to work during the nights and return early in the mornings, when he would encounter the fishermen upon their return from the sea, along with their tempting fresh goods. Time and time again he would get caught in their net, give in to the newspaper-wrapped temptation and bring it to my mother’s kitchen. Till this day our family memories are interlaced with our wonderful Shabbat and Holiday meals and their traditional fish dishes; cooked in warm egg-lemon, or fried and served with spicy sauces, in which we dipped freshly baked challah and homemade “bolkalach” dinner rolls. Dad would make Kiddush over the sweet red wine as we would sing the Zemirot. 

“Tzur Mishelo Achalnu, Bar'chu Emunai” – The Lord, Our Rock, whose food we have eaten, let us bless Him

Sava'anu vehotarnu kidvar Adonai” – We are satiated and there is still food left over, as God has instructed

..

כל מי שחווה את אווירת השכונות בתל אביב, העיר העברית הראשונה שהוקמה בארץ-ישראל ב1909, נשבה בקסמיה ובדגים שהגיעו מעיר הנמל יפו ראשיתה של העיר תל אביב. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם.
רחובותיהם של שכונות  נווה צדק, נווה שלום, נשאו בהוד שמות של אישים "יחיאלי" היום סוזן דלל, שלוש, אחווה, אמזלג, רוקח, "ביתו של שי עגנון" ובכל צומת ופינה קצוות של ים סגרו את הרחוב במערבה. 

לכל אורכן של השכונות  נפרש לו  שוק ענק, שצידו האחד בתי קפה צופים לים, מקומות של הפוגה, רגיעה עם ספלי קפה קטנים ובילוי עם מוסיקה סואנת.  בצידו השני מול בתי המגורים מבחר מגוון מכל הצבעים והסוגים המינים והטעמים של חנויות שהציעו את מרכולתם מכל טוב. 

בילדותי מאוד אהבתי ללכת ל"שוק" עם אימי, זה לא רק מקום זה גם חווית קניות, כי שוק זה גם אווירה, שפע, טריות, קולות רועמים, בליל של שפות. אהבתי להתבונן בדייגים שהגיעו עם השלל הימי היומי שלהם, אותו פרקו לתוך סלי קש ענקיים שהיו מונחים על המדרכות. עד היום טעמו של "סוס" משקה קר תמרהינדי מזכיר לי את רוכלי המזון בשוק את ה"סוס" מכר איש גדול כהה עור שנשא על כתפיו קומקום ענק. 
את הבקלאווה נוטף דבש ואגוזים מוכר איש שנושא על ראשו מגש ענק, גם מוכר הקפה רץ במהירות עם מגש וספלי קפה חמים ומהבילים. 

לסבי שלמה טלבי היתה חנות ברחוב הראשי המוביל לשוק , זאת הייתה החנות הראשונה בנווה צדק לממכר יינות - שהפך למקום חברתי לחברים, מי ליין ולשבת, לקנות וללכת, מי לשתות כוסית ולספוג עצה לשוח שיח ולחוד חידה ומי לפרוק את שליבו ומי בסתר לקבל, זו הייתה דרכו של האיש התמיר והחכם. 

אבי, יעקב טלבי בלש עברי במשטרת המנדט בשנות ה 20 ומראשוני בלשים במשטרת ישראל עם הקמת המדינה, לזכותו 45 שנות שירות כבלש במגזר הערבי ביפו והסביבה, עבודתו הייתה בעיקר בלילה.  מידי יום עם סיום העבודה בעלות השחר פגש בדרכו את הדייגים בשובם מהים עם שלל טרי טרי היישר מהים. אבא שלי עשה להם את הסיפתח. בכל בוקר הגיעו למטבחה של אימי דגים עטופים בנייר עיתון. 

עד היום מלווים אותי זכרונות הטעם והריח של מאכלי הדגים והווי הארוחות בסעודות שבת ובלילות חג. 
דגים באגריסטדה פושרת, דגים ברטבים פיקנטיים, דגים מטוגנים, אפויים, מבושלים. 
והכי הכי טעים לטבול פרוסת חלה או לחם "הבולקלך" ברוטב אדום חריף ולזכור את אבא מקדש על יין אדום ומתוק וכולם שרים זמירות שבת וחג.
....